בס”ד
קוראים יקרים.
כתוב בפרשה: “ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם”…
אומר “החפץ חיים” – כי רמ”ח אברים שבאדם הם כנגד רמ”ח מצוות עשה שבתורה. כל מצווה מחיה אבר אחד. ישנם אברים שאין הנשמה תלויה בהם, כמו רגל יד וכו’, שאף אם יחסרו לאדם הוא ימשיך לחיות כבעל מום, וישנם אברים שאם יחסרו לאדם או יפגמו ישתבשו חייו וחלילה עלול למות. כך גם באברי הנפש שחיותם לנצח היא ע”י קיום התורה והמצוות, ויש מצוות שאי קיומם הופכת את האדם לבעל מום. לפיכך ציוותה התורה לשמור את כל החוקים והמשפטים “אשר יעשה אותם האדם וחי בהם”-כדי שלא יהיה בעל מום.
מהפסוק :”אל תרשע הרבה ואל תהי סכל”- הסביר זאת “החפץ חיים”- במשל למלך ששתל גינה נפלאה עם עציצים יפים ומשמחים כל מבקר בגן. מומחים מיוחדים העמיד המלך לטפל בכל נטיעה ונטיעה, וברוב טובו השאיר את השער פתוח לכל החפץ להתענג על ריחם הנפלא ויופיים של הפרחים.
פעם הציץ המלך מחלונו וראה אדם שנכנס ומשחית את הפרחים, ופעם אחרת ראה את אותו אדם מלקט פירות, ופעם נוספת ראה המלך את אותו אדם כבר עוקר את העץ ממקומו, אז המלך כבר לא יכל להבליג כמו שהבליג בפעמים קודמות. וביקש להעניש את אותו אדם.
הנמשל- המלך הוא מלך מלכי המלכים, בורא ארמון נהדר שמים וארץ, הגן והכרם זוהי תורה, הפירות הפרחים והענפים אלו המצוות, לצערנו יש אנשים פראים וטיפשים , מתחילים לעשות פרצות בגדרי הכרם, עוברים על הסייגים, אחר כך עוברים על מצוות עשה ולא תעשה- והורסים את עיקרי היהדות. המלך עומד ורואה בסופו של דבר יבואו על “שכרם” בעל הכרם לא ירשה להרוס את כרמו.
הוא יבוא ויכלה את מהרסיו.
המשך הלכות פסח:
א. אם בדק ביום י”ג ניסן, יחזור ויבדוק בליל י”ד, ואם בדק בליל י”ג לאור הנר, ועשה כן לשם מצות בדיקת חמץ, אין צריך לחזור ולבדוק בליל י”ד.
ב. לא בדק בליל י”ד יבדוק ביום י”ד, באיזו שעה שיזכור. לא בדק באותו יום, בודק והולך אף בתוך חול המועד. ואם לא ביטל יבדוק אפילו ביום טוב, ואם ימצא חמץ יכפה עליו כלי למוצאי יום טוב. לא בדק בתוך הפסח, בודק לאחר הפסח, כדי שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח, ועל הבדיקה שאחר הפסח אין מברכים.
ג. חמץ משש שעות ולמעלה ביום י”ד אסור מן התורה בין באכילה בין בהנאה, וחכמים אסרו החמץ באכילה שתי שעות קודם לכן, ולכן אסור לאכול חמץ ביום י”ד מסוף ארבע שעות ומעלה, דהיינו שליש היום, וחושבים השעות בשעות זמניות מעמוד השחר עד צאת הכוכבים. ועמוד השחר הוא שיעור שעה וחומש קודם הנץ החמה, ולא כמו שחושבים בלוחות הנפוצים בארץ זמן עמוד השחר שעה וחצי קודם הנץ החמה.
ד. מסוף ארבע שעות עד סוף חמש שעות, החמץ מותר בהנאה, ורשאי למוכרו לגוי, או להאכילו לבהמה חיה ועוף, ובלבד שיעמוד אצלם לראות שלא יצניעו החמץ, ויבער מה שישיירו. ומתחלת שעה ששית עד סופה החמץ אסור בהנאה מדברי סופרים, לכן יזדרז לבטל את החמץ לפני כן, שמשעה שנאסר בהנאה אין הביטול מועיל.
ה. כיצד מצות ביעור חמץ? שורפו או פוררו לפירורים דקים וזורהו לרוח או זורקו לים. שנאמר: “תשביתו שאור מבתיכם”, בכל דבר שאתה יכול להשביתו והמנהג לשורפו, ולכן טוב שיפרסנו לפני שישרפנו לפרוסות דקות כדי שתשלוט בו האש היטב עד שישרף לגמרי כפחמים. ואם אינו עושה כן, ישפוך עליו נפט הרבה כדי שימאס לאכילה.
ו. אסור להתחיל במלאכה כשמגיע זמן שריפה עד שישרוף החמץ. וישרוף ויבטל לפני תחלת שש שעות.
ז. קודם זמן איסורו יכול להשליכו בחצר במקום שעופות מצויים. ואם מצאו אחר זמן איסורו, שלא אכלוהו העופות, אף על פי שהמקום אינו משתמר, לא ישאירנו שם אלא יבערנו.
ח. אם הפקיר את החמץ ונתנו בפח האשפה ברשות הרבים או בצידי רשות הרבים, קודם זמן איסורו, אפילו מצאו לאחר זמן איסורו, אין צריך לבערו מן הדין, והמחמיר לבערו תבוא עליו ברכה.
חג פסח כשר ושמח לכל בית ישראל!