קוראים יקרים,

עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:

הרמב"ן כותב שצווי התורה לשמוע דברי חכמים הוא אפילו אם תחשוב בלבבך שהם טועים והדבר כה פשוט בעיניך כשם שאתה יודע להבחין בין ימינך לשמאלך אעפ"כ תעשה כמצוותם ואל תאמר אני יכול לאכול החלב הגמור הזה ,אלא אמור כך ציווה אותי האדון המצווה על המצוות שאעשה, ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר ואפילו אם נראה לי שטעו הרי על משמעות דעתם נתן לי השי"ת את התורה, כשם שנהג רבי יהושע בפסקו של רבן גמליאל ביום הכיפורים שחל להיות על פי חשבונו הצורך במצווה זו גדול עד למאוד, כי הרי התורה ניתנה לנו בכתב וידוע שבשאלות המתחדשות במהלך השנים יהיו חילוקי דעות וירבו המחלוקות, עד שעלולה התורה להיעשות כמה תורות לכן קבעה התורה שיש להישמע תמיד לבית הדין הגדול העומד לפני ה', כי על דעתם נתן השי"ת את התורה אפילו שייראו כטועים כמחליף ימין בשמאל, ברם יש לו לאדם לחשוב ולהאמין כי באמת אומרים הם על ימין שהוא ימין כי רוח ה' על משרתי מקדשו, ולא יעזוב את חסידיו ובוודאי ישמרם מכל טעות ומכל מכשול הרמב"ן בפירושו על הפסוק אינו נותן מקום לספקות או לתהיות הוא אומר בפירוש אפילו שייראו כטועים אף אם נחשוב שלדעתנו הם טועים עלינו להאמין כי באמת הם אומרים על ימין שהוא ימין אך עלינו להאמין באמונה שלמה שדברי החכמים הם ימין כפי כוונת התורה.

אמונת חכמים אמיתית עד כדי התבטלות כלפי גדולי הדור, שייכת יותר לדורות הקודמים, לצערנו אנו עדים היום לתופעה שאנשים מקבלים את דברי הרב כעצה אם תרצה תשמע לעצה ואם דעתך שונה יתכן ולא תנהג לפי פסיקתם, ראייה זו נובעת מתוך השקפה לא נכונה עדיין חסרה לנו בדורנו האמונה כי הבנתו של הרב לא מצומצמת רק בהלכות בשר וחלב מותר ואסור, אלא ראייתם של גדולי הדור היא גם ברפואה כלכלה הנהגות ובמגוון תחומים, כדי להגיע לזאת חייבת להיות לאדם אמונת חכמים טהורה עד כדי התבטלות בפני גדולי הדור וכוונת הדברים היא שפסיקתם היא בגדר הלכה שכך עליך לנהוג ואיך מגיעים להתבטלות זו רק על ידי ביטול העצמי שלך ברגע שתגיע להבנה שהתייחסותך לרב צריכה להיות לפחות כמו לרופא .

הרי לנו מעשה נפלא המעיר על כך בספר פניני הגרי"ז: מסופר כי בתקופה הראשונה לרבנותו של רבי יצחק זאב הלוי סולוביציק זצ"ל כבריסק, באו קציני צבא לבית הכנסת בראש השנה לדרוש מהרב שיתלווה עימם כדי להגיד וידוי עם אסיר יהודי שנשפט למוות מאחר והחוק היה שאי אפשר להרוג אדם עד שיאמר הרב וידוי עם הנידון, הרב עמד באותה שעה בתפילת שמונה עשרה של שחרית והקצינים לא רצו להפריעו ולפיכך עזבו את המקום באומרם שישובו שנית, כעבור זמן כאשר הציע להם מישהו מהקהל שייקחו רב אחר מתוך הקהל, אמרו לו שקיבלו פקודה להביא את הרב הרשמי, לאחר שנסתלקו סיים הרב את תפילתו ומששמע על העניין החליט לא ללכת וטעמו ונימוקו עמו משנודע הדבר, נמצאו בין קהל המתפללים אנשים שהעלו חשש שמא יבולע ליהודים אם לא יצייתו להוראת השלטונות, כיוון שהרב היה אז צעיר לימים בגיל 23 לערך וכולם הכירוהו מקטנותו הרשו לעצמם לחוות דעה זו בקול רם, אחדים מהם אף העזו פניהם וטענו לרב שהוא מסכן את כל הקהילה, אך דבריהם לא הועילו, והרב נשאר נחוש בדעתו באמצע תפילת הלחש של מוסף, באו הקצינים בשנית לביהכ"נ הרב שהבחין בהם נשאר עומד על מקומו שעה ארוכה כאילו הוא נמצא עדיין באמצע תפילתו, ובכך מנע מהם לגשת אליו, סבלנותו של הקהל פקעה עד שקם אחד מזקני המקום והציג עצמו בפני הקצינים כרב הרשמי והלך עמהם, הוא אמר עם הנידון למוות את הוידוי ומיד אח"כ הוציאו את היהודי להורג, אחר התפילה הגיעו שוטרים לבית הרב בבהלה בני הבית פחדו כיוון שחשבו שבאים לאסור את הרב על שסירב לציית להוראות השלטונות עד מהרה התברר שהללו שוטרים מעיר אחרת שנשלחו לשאול אם הרב הלך כבר אל הנידון למוות שכן אם יצא לדרך יש למהר כיוון שזה עתה התברר כי היהודי ההוא הואשם בטעות ולמעשה הינו חף מפשע ואין להוציאו להורג עד מהרה התברר כי הזקן שהתחכם ויצא לשביעות רצונו של הקהל לייצג את הרב גרם למותו של היהודי ואילו היו סרים למשמעת הרב שהיה אמנם רך בשנים אך אב בחכמה וביראה לא היו נכשלים .