"ששת ימים תעשה מלאכה"-

מסבירים המפרשים שרק מי שמאמין באמונה שלימה כי הפרנסה מוקצבת לכל אחד מהשמיים – ואינה תלויה בכמות ההשתדלות של האדם- יכול הוא לנוח בשלווה בשבת.

לעומת זאת מי שחושב שההצלחה תלויה בריבוי ההתעסקות במלאכה הוא בוודאי מוטרד כל הזמן מן המחשבה שחיוב שמירת השבת מצמצם את אפשרויותיו לעסוק בפרנסה, לאדם כזה קשה מאוד לשמור את השבת, לכן בא הפסוק ואומר "ששת ימים תעשה מלאכה"-כלומר- אל תעלה בדעתך שאתה הוא זה שעושה את המלאכה, אלא הברכה מאת ה' ומלאכתך כאילו נעשית מאליה. וכשאדם רוכש לעצמו את ההבנה הזאת, רק אז הוא יכול לקיים את המשך הפסוק:" וביום השביעי יהי לכם קודש שבת שבתון לה'.

לאכילת דגים בשבת יש הרבה רמזים, ואחד מהם הוא- שהדגים ניזונים מבליעת דגים אחרים קטנים מהם, הדג הגדול רודף אחר הדג הקטן וכשהוא משיג אותו הוא בולע אותו, לפי זה כשפותחים את הדג היה צריך לראות את הדג הבלוע מונח כשראשו מכוון לזנב הדג הגדול, וראה איזה פלא, הדג נמצא בדיוק הפוך כשראשו לצד ראשו של הדג הבולע, למדים אנו מכך שאמנם הדג הגדול רודף אחר דגים קטנים כדי לבלעם, אולם בסופו של דבר הוא ניזון מאלה שהקרה הקב"ה לפניו, הדגים אשר שטו לעומתו וכאילו במקרה נכנסו לפיו, הם היו טרף לשיניו.

וזה מה שחכמים אמרו לנו, אל לאדם לדאוג לפרנסתו בשבת, שכן הקב"ה הוא מזמין פרנסתו של אדם, ולא זאת בלבד ששמירת השבת אינה גורמת הפסדים לאדם, אלא מהווה סגולה להצלחה, מי שאינו שומר כהלכתה עלול להפסיד גם את מה שיש לו.

אמר החפץ חיים- אם אתה רוצה ששת ימים תהיה לך פרנסה , תשמור את השביעי, ולא, גם בשאר השבוע לא יהיה לך במה לעבוד.

עוד כתוב בפרשה " וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו כל אשר ציווה ה'"….

שואלים מהי חוכמת לב? חכמה היא במוח אך יש גם חכמת לב- חכמה בפנימיות ובהרגשתו של האדם. דומה לאדם שיש לו מחסן מלא תרופות, זה לא אומר שיהיה בריא מכל המחלות, אלא אם כן יבלע אותם וכאשר יבואו אל גופו יוכלו לרפא אותו,

כתוב " בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" אין התורה מרפאת את הנפש עד אשר יקבע האדם את דברי התורה בהרגשתו הפנימית ובליבו.

ואיך יוכל האדם לבדוק האם חכמת התורה חדורה אצלו בלב, או שהיא אצלו רק במוח?

יתבונן האדם במידת הפחד שלו מהעברות, אדם ירא שמים אינו אוכל נבלות וטרפות נזהר גם ממאכל שנתערבב בו סם המוות, האם הפחד מנבלות וטרפות שווה לפחד מסם המוות?

כל זמן שהפחדים האלו אינם שווים, כלומר הפחד מאכילת נבלות וטריפות זה בשכלו, והפחד מסם המוות זה בליבו, כנראה שעדיין לא הגיע לדרגת חכם לב, שהחכמה היא לא רק במוח אלא גם בלב.

ועל כך אנו מתפללים כל יום:

"ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים …..