קוראים יקרים,

 

כתוב בפרשה: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"…

שואלים מדוע התורה הזכירה את היציאה הרי היה מספיק לומר וילך יעקב חרנה.?

ישנם שלוש אפשרויות ליציאת אדם ממקום-

  1. עיקר תכלית העקירה היא היציאה מן המקום.
  2. המטרה העיקרית היא להגיע אל המקום שאליו הוא הולך.
  3. גם היציאה וגם ההליכה אל מחוז חפצו חשובים לו במידה שווה.

יציאתו של יעקב מבאר שבע הייתה גם לקיים מצוות כבוד אב ואם, שאמו אמרה לו "קום ברח לך אל לבן" ואביו אמר לו "לך פדנה ארם"- נמצא שקיים מצוות אמו ואביו. "ויצא" וילך".

מוסיף הרב קנייבסקי על דברים אלו-

יציאת בחורים מהבית אל הישיבה בזמננו דומה ליציאת יעקב מביתו, בעבר בתי ישראל היו מיוסדים על אדני התורה וכל הסביבה הייתה ספוגה אהבת התורה, אז גם מי שלא נסע ללמוד בישיבה והיה צריך לעסוק בפרנסה, היה נשאר ירא שמיים. אך כשהמצב הרוחני בעם כה ירוד, ורבו האורבים לטרף על נפשות בני ישראל, גם אלו שלא אוהבים ולא רוצים ללמוד, עדיף שיהיו בין כותלי הישיבה כדי להינצל מן הסכנות האורבות ליהדותו.

נמצא שהיציאה מסביבה של חולין מהווה כבר תכלית לעצמה. ויציאת התכלית השנייה לספוג תורה ויראת שמים אם יתמיד בלימודו, משום " ויצא" ומשום "וילך".

בחור אחד בא לראש הישיבה שלו, ואמר לו שכבר כמה שנים והוא לומד ולומד ואינו מבין את דברי הגמרא.

אמר לו רבו גם אם לא תבין דבר במשך חמישים שנה מי שלומד בעולם הזה, יבין בעולם הבא, ך מי שאינו לומד בעולם הזה לא יבין מאומה גם בעולם הבא. הדברים עודדו את הבחור להמשיך ללמוד תורה, ולמד בחשק, ומשך הזמן החל להבין את דברי הגמרא.