קוראים יקרים,
"ונתן אהרון על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל"-
מסבירים המפרשים-
שני השעירים מובאים ביום הכפורים לבית המקדש, שניהם שווים במראה ,בקומה, בדמים, ולקיחתן כאחד. והנה בא הכהן הגדול מטיל גורל, שעיר אחד לה' ושעיר אחד לעזאזל, מכאן ואילך נפרדות דרכיהם, השעיר אשר עלה עליו הגורל לה', עולה לקורבן, שוחטים אותו בקדושה ובטהרה, הדם הניגר ממנו נאסף לתוך כלי ומובא אל תוך קדשי הקדשים, שם מזים אותו בין הבדים , על הפרוכת, על מזבח הזהב, הבשר ופרשו נשרפים באש מחוץ למחנה במקום טהור.
השעיר השני אינו עולה לקרבן, הוא "יעמוד חי" אילו היה שעיר זה בעל מחשבה, יתכן שהיה שמח מאוד על שנפל בחלקו להישאר חי, ולא להישחט ולא להישרף, אילו היה שעיר זה עורך השוואה בין מצבו לבין מצב רעהו השחוט, היה מתמלא גאווה, שהוא נשחט והוא לא. ועוד שהוא מובל אל מחוץ ירושלים, והיה שמח, רגע השיא כאמור היה הרגע שהיו מעלים אותו על הצוק כדי לשלוח אותו כשעיר לעזאזל, הוא לא היה מתגאה על חברו שהובל לשחיטה. והיה באמת מגלה מיהו המאושר האמיתי.
תיאור זה יכול להוות ביטוי לעניין הבחירה החופשית, שתי דרכים שוות פתוחות בפני כל אדם מישראל, דרך האחת היא דרך תורה ומצוות- היא מובילה לקדושה. הדרך השנייה היא דרכם של אלה החיים חיי חולין והם מלאים תאוות ואהבת חיי העולם הזה, ורחוקים מלימוד התורה וקיום המצוות. הדרך הראשונה אמנם דורשת קורבנות, ויתור, הגבלות שונות, אך הכל כדאי כדי לשכון במקדש ה'.
לעומתם אלה שבחרו בדרך של פריקת עול ותאווה אמנם נדמה להם שיש להם חיים חופשיים- אך סופם רע ומר.
הבאת שני השעירים האלו ביום הכיפורים מלמדים אותנו על המאבק הנצחי המתחולל בקרבו של כל אחד ואחד מאתנו, יצר הרע, ויצר הטוב.
שנזכה לעמוד בגבורה במלחמות היצר, ולעלות במסילה העולה בית ה'.