קוראים יקרים,
כתוב בפרשה?:” איש…כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'”
מסבירים המפרשים על הפסוק- לעיתים אדם עושה מעשה מצווה גדולה לעין ערוך, אך בליבו פנימה מסתתרת כוונה לא רצויה של תאוות הכבוד, במעמד כל אנשי העיר מכריז אותו אדם על תרומה מרשימה ביותר שהוא נודב למטרת צדקה כלשהי, לכאורה המעשה נפלא, אך בכל זאת בספר דרכי מוסר נאמר שלא יעלה הדבר לפני הקב”ה בגלל הכוונות שנתערבבו בו.
כנגד זה יש אדם שעושה מעשה קטן בכמות, אך באיכות הכוונה טהורה ולשם שמים, מעשה זה יעלה לרצון על מזבח ה’.כמו שכתוב- אחד מרבה, אחד ממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים.
אנו רואים ששמעון הצדיק התפעל מאותו נזיר שנמנע מיין, מגילוח השיער במשך 30 יום, וכי דבר קשה הוא זה?- אלא- שהמעשה מצד עצמו קטן הוא, אבל הכוונה הייתה לשם שמים שעמד בודד מול בבואתו הנשקפת במים, איש לא שמע ולא ראה את דברי ההתעוררות שנזדעקו מתוך פיו. הייתה זו קבלת נזירות מתוך שם שמים בלבד.
התורה דיברה הרבה על הכנסת אורחים של אברהם אבינו, שבאותו זמן היה חולה, והיה חום בוער כתנור, ובכל זאת רץ לקראת האורחים לאחר שחיכה להם , כאן אנו רואים שמצוות הכנסת אורחים שלו הייתה נטו לשם שמים, כי הייתה בו מידת החסד .
וזוהי עבודת האדם בעולם, להגיע לעשיית מצווה בטהרת לב, שרצה הקב”ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות” מריבוי המצוות יהיו לפחות כמה שיעשה אותם לשם שמים בשלימות.