קוראים יקרים
כתוב בפרשה:”…מועדי ה’ אשר תקראו אותם מקראי קדש…”-
שואלים המפרשים: מה עניין שבת אצל המועדים?-
הקדימה התורה להזכיר את שבת לפני כל המועדים- השבת הקדושה היא יסוד לכל המועדים.
וכשם שיציקת היסודות היא ראש וראשית לבניית כל בניין עליו נשען כל הבית, כך גם צריך להקדים את עניין השבת לשאר המועדים, שהשבת היא היסוד להם.
לשבת יש כמה טעמים:
א. “כי ששת ימים עשה ה’ את השמים ואת הארץ”.
ב. “וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים. .על כך ציווך ה’ אלוקיך לעשות את יום השבת”.
כשנתבונן בשתי טעמים אלו נבין שהם קשורים זה בזה.
תכלית כל הניסים שנעשו במצרים לא הייתה רק כדי להוציא את בני ישראל ממצרים, לזה הקב”ה היה יכול לתת מכה אחת קשה במקום עשר מכות, אלה כדי שבני ישראל יספרו את הניסים להם ולבניהם עד עולם וע”י כך ידעו כי ה’ גדול, ובלעדיו איש לא יוכל להרים יד או רגל.
מצד אחד השבת היא זכר למעשה בראשית, וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה’ אלוקיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, על כך ציווך ה’ אלוקיך לעשות את יום השבת , ומתוך התבוננות בידו החזקה ובזרועו הנטויה של הקב”ה תתחזק ההכרה והאמונה בה’ שהוא בורא שמים וארץ.
כל החגים הם זכר ליציאת מצרים והקדימה התורה את השבת למועדים שהיא מורה על חידוש העולם לפני המועדים, כהקדמה ויסוד שעליו תבנה האמונה ביציאת מצרים, כי אם עם ישראל לא יאמינו שה’ ברא את העולם אזי לא ישמרו שבתות, ואם לא ישמרו שבתות גם מועדים לא ישמרו.
כי כשאין את יסוד האמונה שזו השבת ימוט בניין כולו.